מדובר במושג מדיני זכויות יוצרים.
נציין כי חוק זכויות יוצרים שחוקק בשנת 2007 עיגן וביסס את זכותם של היוצרים ביצירותיהם וגם הגדיל באופן משמעותי את סכום הפיצוי ללא הוכחת נזק.
ככלל, קבועים בעולם שני סוגי זכויות אשר מתקיימים בכל יצירה: זכות כלכלית (שהיא זכות קניינית) וזכות מוסרית. שתי זכויות אלה שונות מאוד זו מזו גם בתוכן שלהן וגם בתכלית שלהן.
הפעם במאמר זה על הזכות המוסרית.
המקור הנורמטיבי לזכות מוסרית הוא סעיף 46 לחוק זכויות יוצרים, אשר מגדיר מהי זכות מוסרית ומהן הפעולות האסורות. החוק קובע, כי זכות מוסרית הינה אגד של זכויות, אשר תכליתן היא עמידה על זכותו של היוצר לקבל קרדיט על יצירתו : “כי שמו ייקרא על יצירתו בהיקף ובמידה הראויים בנסיבות העניין”.
הזכות המוסרית מורכבת משני חלקים : הזכות לייחוס ראוי ליוצר והזכות לשלמות יצירתו.
כך יוצא שהזכות המוסרית מרחיבה וקובעת שלא רק שליוצר זכות לקרדיט על יצירתו, הרי שגם קיים האיסור לפגוע ביצירה על ידי מתן פגם, שינוי, סילוף, או כל פעולה אחרת שיש בה משום הפחתת ערך ביצירה, העשויה לפגוע בשמו או בכבודו של היוצר. " כי לא יוטל פגם ביצירתו ולא ייעשה בה סילוף או שינוי צורה אחר, וכן כי לא תיעשה פעולה פוגענית ביחס לאותה יצירה, והכל אם יש באילו מהם כדי לפגוע בכבודו או בשמו של היוצר".
יצוין כי הזכות המוסרית, כמעט כמו כל זכות, אינה מוחלטת והיא כפופה לחריגים מסוימים. לדוגמא: לא כל סילוף של היצירה ייחשב כהפרת הזכות.
עוד מרחיב החוק וקובע את סעיף 55 לחוק זכויות יוצרים, אשר מקנה לקרובי הנפטר זכות להגיש תביעה בשל הפרת הזכות המוסרית של יוצר שנפטר.