פסק דין שניתן ממש לאחרונה בעניין של לשון הרע על עסק. מעשה שהיה כך היה :
התובע הוא בעל עסק לקייטרינג בשם "דרך הגריל".
הנתבע הוא בעל מתפרה לתיקון בגדים הפועלת בקניון חיפה - מתפרת סרג'.
ביום 31.3.2021 פנה התובע למתפרה על מנת למסור שישה מכנסי עבודה לתיקון. לטענתו, דרשה העובדת במקום תשלום במזומן בלבד ומראש. עוד הורתה לו כי יש לכבס את הבגדים לפני מסירתם. אף לאחר שהתובע אמר לה כי הבגדים נקיים ולאחר כביסה, עמדה על סירובה ואמרה לו לכבסם.
לאחר דברים אלה פרסם התובע באותו יום ביקורת באתר המתפרה. וכך כתב :
"נכנסתי עם הבת הקטנה שלי למתפרה בקניון חיפה. עוד לפני שהוצאתי את כל הבגדים מהשקית, הבחורה אמרה לי על בגדים כאלו רק מזומן מראש. חשוב לציין שאלו בגדי עבודה שלי, לכן מצב נראה מעט קשה. שאלתי למה רק מזומן? למה מראש? התשובה שקיבלתי היא כי ככה סרג' החליט. אז ביקשתי שתגיד לי כמה להוציא בתשובה לכך היא אמרה שקודם אכבס את הבגדים ואז אחזור ושוב מיותר לציין שהבגדים היו אחרי כביסה אבל בכל זאת בגדי עבודה. בקיצור שירות מאד מאד גרוע, לא נעים והכל מול הילדה שלי שלא באמת הבינה למה אבא לא יכול לתקן את הבגדי עבודה שלו. לא אחזור לשם!!!"
לאחר מכן קיבל התובע (בעל הקייטרינג) הודעה מ GMB - "גוגל מיי ביזנס", לפיו התקבלה ביקורת חדשה המדרגת את עסקו בכוכב אחד (ללא ביקורת מילולית). הדרוג בוצע על-ידי הנתבע ומתחתיו נרשם "קריטי – מקצועיות".
לטענת התובע, בִצע הנתבע את הדרוג ממניעים נקמניים, שכן מעולם לא היה לקוח של "דרך הגריל", לא ערך במקום אירוע ולא קיבל כל שירות מהעסק.
לאחר שניסיון להסיר את הדרוג על דרך של פנייה לגוגל – לא צלח, שלח התובע, על ידי עורך דינו, מכתב התראה. בתגובה, שינה הנתבע את הדירוג לעסק התובע לשלושה כוכבים.
לטענת הנתבע, בצע את דרוג עסקו של התובע לאחר שהתובע פרסם ביקורת על עסקו והנתבע ערך בירור במתפרה. מהבירור עלה כי הבגדים שהביא התובע למתפרה לא היו נקיים.
עד כאן סיפור המעשה... אבל על מה בעצם אנחנו מדברים ? במה עסקינן ?
אז כמו ברוב תביעות הדיבה, מדובר באיזון בין הזכות לשם טוב לבין חופש הביטוי. האיזון בין שתי הזכויות אינו קל, בין השאר משום ששתי הזכויות נגזרות מכבוד האדם ושתיהן נדרשות לשם הבטחת ביטוי עצמי. קושי נוסף באיזון בין שתי הזכויות נובע ממעמדו המיוחד של חופש הביטוי, המהווה תנאי לקיומו של משטר דמוקרטי.
ואחרי כל זה מה קבעה כבוד השופטת סיגלית מצא ?
התביעה התקבלה בחלקה. השופטת חייבה את הנתבע לשלם לתובע פיצויים בסך 7,500 ₪. וכן חייבה את הנתבע בהוצאות התובע בסך 1,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 3,000 ₪.
וכך קבעה השופטת :
"בנסיבות העניין, נוכח העובדה כי הנתבע משוכנע כי הדברים שפרסם הם מוצדקים, מחד גיסא, והסעדים שניתנו לתובעים במסגרת פסק דין זה, מאידך גיסא, איני מוצאת לחייב את הנתבע לפרסם התנצלות בה אינו מאמין".
השופטת חייבה את הנתבע להסיר את דרוג עסקו של התובע.
ולפני סיום העירה כבוד השופטת:
"המענה הראוי לתחושתו של הנתבע כי התובע פגע בעסקו, יכול היה להיות בדמות תגובה עניינית לביקורתו של התובע על המתפרה, באותה פלטפורמה בה פורסמה ביקורתו של התובע... עיון נוסף בדף העסקי של הנתבע בגוגל מעלה, כי הנתבע הגיב בעבר לביקורות, הן שליליות והן חיוביות, במסגרת "תגובה מהבעלים" בסמוך לביקורות ובצורה עניינית, וכך ראוי היה לנהוג גם בענייננו".
אז: תגובות לשירות לקוי שקיבלתם – (בהנחה שאכן קיבלתם), כדאי לפרסם בזהירות רבה ובענייניות.
ולגבי חופש הביטוי – כנראה שהוא עדיין חי. נקווה שגם ימשיך לבעוט....
