הפיצוי הגבוה ביותר שנפסק בארץ בתביעת דיבה – רמי חסון נ' עיריית חדרה וצבי גנדלמן
החוק בארץ מקל בכל הנוגע להגשה ולניהול תביעות לשון הרע ומאפשר לתבוע כ-70 אלף שקל ללא צורך בהוכחת נזק. אם יוכיח התובע זדון - כוונה לפגוע בו, ניתן להגיע לפיצוי של כפל הסכום ואף יותר, תלוי במספר הפגיעות ובנסיבות.
עד לא מזמן, נראה היה שלא משתלם לרוץ לבית המשפט ולתבוע. על פי כתבה מגלובס, שפורסמה בפברואר 2020, מתוך 66 תביעות שהוגשו בינואר 2019, טרם ניתן אז פסק דין מנומק אחד, על אף שב-27 תיקים מהם הדיון הסתיים.
אבל, נראה שבתי המשפט הפסיקו להיות סלחניים, והחלו מייחסים חשיבות רבה מאוד לתביעות דיבה. בתי המשפט מבינים שזירת ההתגוששות עברה לרשתות החברתיות, ושם, הכול נראה לכאורה מותר. מדובר בתופעה מצערת לפיה אדם מרשה לעצמו להתבטא באופן שפוגע בשמו הטוב של האחר, וע"י כך לעשות לו מעין 'משפט בכיכר העיר'. כל זאת מבלי שהנפגע יכול באמת להגן על עצמו.
בפסק דין ארוך מאוד ותקדימי באופיו שניתן ב 30.12.2021 בבית המשפט המחוזי בחיפה נקבע כי עיריית חדרה תפצה קבלן מקומי בסך של מיליון ש"ח. רוב הסכום, 850,000 ש"ח בשל הודעת דוברות - פרסומים, שהוציאה העירייה לפני 7 שנים.
התביעה הוגשה על סך 10 מיליון ש"ח. עורכי הדין בחרו לתבוע את העירייה וגם את העומד בראשה, צבי גנדלמן. האחרון ביקש וקיבל מבית המשפט חסינות עובד רשות ציבורית מפני התביעה (נקבע כי חסינותו של גנדלמן תקפה גם למקרה המדובר בתביעה, בכל מה שנוגע לפיצוי מכספו האישי). יצוין כי רוב סעיפי התביעה נדחו.
בפסק הדין נקבע כי הודעת הדוברות כללה פרטים לא נכונים בזדון ותוך כוונה לפגוע בתובע וכי היה בה כדי להוציא את דיבתו של חסון.
בפתח פסק הדין ציין כבוד השופט שרעבי את מה שאף הוא סבור כי הינו ברור מאליו: מחלקת דוברות העירייה, היא חלק בלתי נפרד מהעירייה. לכן, ככל שיימצא כי הפרסום המדובר הוא בגדר "פרסום" העולה כדי "לשון הרע", תקום גם אחריותה של העירייה בעוולת לשון הרע. בהקשר זה הפנה כבוד השופט שרעבי לתצהירו של גנדלמן, בו ציין הוא כי העירייה אחראית לפרסומי הדוברות שלה, שהביאה בעקבותיה פרסומים בתקשורת המקומית והארצית.
עיריית חדרה בתגובתה ציינה כי חיוב העירייה בסכום הנ"ל יבוא ע"ח כספי ציבור, וכי היא שוקלת לערער על פסק הדין.
מטרת המאמר היא לחלוק מידע והוא אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי.