המקור הנורמטיבי לעוולת 'גניבת עין' הוא חוק עוולות מסחריות. החוק חוקק בשנת 1999 במטרה להסדיר את כל נושא התחרות העסקית ולמנוע תחרות בלתי הוגנת, וכן למנוע
ביצוען של עוולות מתחום המסחר, כגון גניבת עין וגזל סוד מסחרי. לפני שחוקק חוק עוולות מסחריות הופיעה העוולה בסעיף 59 לפקודת הנזיקין.
מדובר בעוולה נזיקית המתבצעת כאשר אדם מנסה להיבנות מהמוניטין של בעל מוצר או נותן שירות כלשהו, וזאת באמצעות הטעיית הציבור לחשוב שמקור המוצר או השירות של המתחזה הוא בעל המוניטין.
גניבת העין פוגעת במכירות של העסק, ולעיתים, כאשר המוצר או השירות המתחזה אינם עומדים ברמה של בעל המוניטין עצמו, פוגעת גם במוניטין הטוב שהצליח לרכוש בעמל רב במשך השנים. במילים אחרות – מדובר בעסק שמנסה 'לרכוב' על הצלחה ומוניטין של עסק אחר.
חוק עוולות מסחריות מקנה לבית המשפט שיקול דעת בפסיקת פיצוי בלא הוכחת נזק. עד לשנת 2007 נהגו בתי המשפט לפסוק פיצויים שבין 20 ל-50 אלף שקל עבור כל הפרה. מאז החלו סכומי הפיצויים לטובת התובעים לעלות.
יסודותיה של עוולת גניבת העין, כפי שנקבעו בפסיקה הם שניים:
הוכחת מוניטין – על התובע להוכיח כי רכש מוניטין בטובין או בשירות בו הוא סוחר. עליו להראות כי הציבור מזהה את הטובין או השירותים, אותם הוא מציע, עם עסקו (של התובע). כשמדובר בשם עסק, על התובע להוכיח כי הציבור משייך את השם הזה לעסק שבבעלותו.
הוכחת הטעיה – בהוכחת קיומו של חשש סביר להטעיית הציבור, שמא יתבלבל בין הטובין של התובע והנתבע. ככלל, כאשר לא ניתן להוכיח מוניטין, מתייתר הצורך בהוכחת ההטעיה.
לכאורה עניין פשוט, אבל בפועל ממש לא. החוק מציין את המונח “מוניטין”, כחלק מהדרישה להתגבשות עוולת גניבת העין, אבל הוא לא מגדיר מהו מוניטין ומתי יראו בתובע כמי שאכן צבר מוניטין כנדרש על פי החוק.
כדי להוכיח את יסודות העוולה, יידרש התובע להוכיח כי אכן רכש מוניטין בתחום פועלו וכי הציבור מזהה את המוצרים נושא התביעה אותם הוא מספק, עימו בלבד.
הוכחת מוניטין מהווה תנאי מהותי והכרחי לביסוס תביעה בגין גניבת עין, כך שבמידה שהתובע ולא יצליח להוכיח קיומו של מוניטין במוצר, תידחה תביעתו, ולא יהיה מקום לדון בשאלת הטעיית ציבור הלקוחות. נשאלת השאלה, אם כך, כיצד ניתן להוכיח קיומו של מוניטין? אז לא רק שניתן להוכיח קיומו של מוניטין, ניתן גם לחשב מוניטין וגם להטיל בגינו מס. רוב אלה, אגב, רלוונטיים במכירת עסק.
לסיכום, העולם העיסקי הוא עולם קשוח ותחרותי ורף ההתמודדות הנדרשת כדי לשרוד ולהצליח בו מתייצב על שלב גבוה יותר מעת לעת, ונראה לעיתים כאילו החוקים משתנים תוך כדי משחק . מעבר לאתגרים הגדולים הניצבים בפני בעלי עסקים קטנים ובינוניים, חשוב להקפיד על התנהלות הוגנת והגונה. בתי המשפט עומדים על המוניטין שצבר בעל העסק ועל השקעתו רבת השנים במוצר ו/בשירות שהוא מוכר/מספק ללקוחותיו. משכך, הם הופכים סלחניים פחות ופחות לביצוען של עוולות מסחריות.
מטרת המאמר היא לחלוק מידע והוא אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי.