המונח Strategic Lawsuit Against Public Participation) SLAPP ) נטבע לפני כשלושים שנה על ידי מספר משפטנים מאוניברסיטת דנוור שבארה"ב. משפטנים אלה סקרו במחקריהם מקרים רבים בעשורים שלפני כן, בהם אזרחים אשר עסקו בפעילות ציבורית ובמאבקים ציבוריים נתבעו בתביעות אזרחיות.
לרוב היו אלה תביעות דיבה, אשר סיכויי הצלחתן קטנים. גם אם תביעות אלה נדחו לבסוף, עצם הגשתן של תביעות אלה גזלו מהנתבעים זמן, כסף ומשאבים נפשיים עצומים, בייחוד בשיטת המשפט האמריקאית, שבה סילוק תביעות על הסף נדיר למדי.
מדובר בתביעות אסטרטגיות של גופים גדולים ומשפיעים התובעים קבוצה קטנה של אנשים או אדם אחד, כדי למנוע מהם למתוח עליהם ביקורת לגיטימית, ובמילים אחרות – להשתיק דיון ציבורי שחוסה תחת חוק יסוד חופש הביטוי.
לעיתים מסכים הנתבע לקבל תנאים חסרי שחר של התובע ולחזור בו מאמירות נכונות ומוצדקות, רק כדי להימנע מהליך משפטי מיותר ויקר. התובע מצידו ממשיך לגרור את הנתבע ולנהל נגד הנתבע מלחמת חורמה משפטית. יוצא מכך שתביעות השתקה עושות שימוש לרעה בהליכי המשפט ומטילות נטל כבד ומיותר על מערכת המשפט, שהיא משאב ציבורי מוגבל מאוד ועמוס לעייפה.
על פי רוב, כבר בכתב התביעה עצמו ניתן להבחין במספר מאפיינים בולטים שמצביעים בבירור על תביעה יוצאת דופן :
סכום תביעה מופרך. לרוב מדובר בסכומים לא מבוטלים. לרוב לסכומים הנתבעים אין אחיזה בדין ואין קשר לנזק הנטען מהפרסום הפוגעני לכאורה.
פערי כוחות משמעותיים : תובע חזק מול נתבע חלש מאוד (שלא בתביעות של רשות שלטונית מול יחיד, שם מאזן הכוחות אינו שווה באופן מובהק וזה המצב הנתון).
עילת התביעה לא ממש מבוססת.
תקיפת פרסומים שיש בהם עניין ציבורי או שנוגעים לאינטרס ציבורי.
תביעות השתקה יוצרות מעין 'אפקט מצנן' כלפי התבטאויות לגיטימיות. מדובר למעשה בתביעות שתכליתן היא השתקת התבטאות לגיטימית, ולא רצון כן ואמיתי לקבל תרופה בגין פגיעה. ה'אפקט המצנן' פועל לא רק כלפי הנתבעים עצמם, אלא כלפי הציבור הרחב כולו.
בחוק הישראלי אין מנגנון ייחודי למניעת תביעות השתקה, אך לבית המשפט, מצידו, סמכות טבועה למנוע שימוש לרעה בהליכי משפט, זאת אומרת שכאשר בית המשפט מזהה שמדובר בתביעה כזאת שהוגשה בחוסר תום לב, העושה שימוש לרעה בהליך אזרחי - יש בידיו סמכות לסלק תביעה כזאת על הסף.
בפועל, בתי המשפט בישראל עושים שימוש מצומצם מאוד בסמכותם זו. לפיכך, רבים בישראל קוראים לחקיקה מתאימה אשר תגן מפני תביעות השתקה כאלה ותקבע הליך ברור ויעיל לפיו ניתן יהיה לדחות תביעות סרק אסטרטגיות על הסף, וכן להשית קנסות על התובעים המשתיקים.
בפסק-הדין המפורסם בעניינו של ראש-הממשלה לשעבר בנימין נתניהו סרנה נ' נתניהו קבע כבוד השופט עמית, שופט בית-המשפט העליון, כי "טרם התפתחה במשפט הישראלי דוקטרינת דחיית תביעות השתקה". לעניין זה יצוין כי כבוד השופט סולברג הביע בעבר את דעתו לפיה אין צורך בחקיקתAnti- SLAPP בישראל.
בארה"ב, שבה כאמור נולדה והתפתחה הדוקטרינה, אין חוק פדרלי בנושא, ובמדינות רבות ממדינותיה נהוגים מודלים שונים. בכל מקרה, ברוב המדינות בארה"ב כבר העבירו הגנות סטטוטוריות נגד תביעות השתקה ((Anti-SLAPP . אחרי ארה"ב אושרה חקיקת Anti-SLAPP גם בקנדה ובאוסטרליה.
תביעות ההשתקה בישראל הן תחום חדש די חדש. כפי שצוין, אין עדיין חקיקה בנושא (אם כי השרה זנדברג, הגישה הצעת חוק בעניין בשנת 2017, בהיותה חברת כנסת).
כיום אין גם קו אחיד בפסיקה, והדוקטרינה נמצאת בתהליך התפתחות בבתי המשפט.